הטלפון שהגיע אליי באותו בוקר היה בהול. "אני בצרה", הוא אמר. ברגע זה התחיל יום עבודה נוסף בחייו של אמיר אברמסון, חוקר פרטי. תעלומת התכשיטים שנעלמו.
הפנייה למשרדי הגיעה למרבה הפתעה מסוכן ביטוח מכובד באזור הדרום. "שים לב", אמר, "לאחרונה גברו אצלנו התביעות מצדם של מבוטחים רבים אשר מתלוננים על אבדן תכשיטים בערך כספי רב. החלטנו לפנות אליך לבצע חקירה פרטית יסודית".
כאשר קבלתי את החומר ראיתי כי משפחה מאשקלון תובעת סכום כסף גדול על גנבת תכשיטים כגון: טבעת, עדיליונים, עגילים, גורמטים, ושעונים. פוליסת הביטוח שהייתה ברשותה כיסתה את כל הסיכונים והמשמעות היא שחברת הביטוח צריכה הייתה לפצות אותם על כל מקרי האובדן והגנבה.
בנסיבות המקרה צוין רק שהמשפחה נעדרה מהבית לשעות ספורות וכאשר חזרה מצאה כי אלמונים פרצו לביתם, נכנסו מבעד לדלת האחורית, הפכו את הבית, אולם, למרבה הפלא, פרט לקופסת התכשיטים לא נגנב דבר.
החלטתי לגשת לבית ולבדוק את השטח מקרוב. הבית היה סגור, נקשתי על דלת השכנה, ושאלתי אותה אם ראתה או שמעה משהו ביום האירוע. השכנה, אישה צעירה, אם חד הורית, ספרה לי שבלילה בו ארע המקרה, ישנה אצל ידיד ואינה יודעת דבר.
השכנה הזמינה אותי לביתה לשתות משהו קר ותוך כדי שיחה, סיפרה לי שבליל הפריצה, שכניה נסעו לחתונה של קרובי משפחה והיא אף נקבה בשם האולם ובשם בני הזוג שהתחתנו.
הודיתי לה ונגשתי לאולם שאת שמו מסרה. בשיחה עם בעל האולם ספרתי לו כי אני רוצה להינשא וחברים המליצו לי על צלם מצוין שצילם אצלו באירוע לא מזמן (התאריך שאמרתי לו, כמובן, היה התאריך בו אירעה הפריצה).
בעל האולם שיתף פעולה, הראה לי את האולם ואף נתן לי את כרטיסי הביקור של הצלם. סיכמנו שבהזדמנות הקרובה אביא את ארוסתי להתרשם. מייד לאחר מכן, ניגשתי לחנות הצילום ולהפתעתי פגשתי במקום חבר מהטירונות, העלינו חוויות משותפות, וכאשר שאל איך הגעתי אליו ספרתי לו כי יש איזה כנס מחזור ואני רוצה תמונה של מישהו מהאורחים שהיו בחתונה לצורך אלבום תמונות משותף.
חברי ציין כי הוא אישית צילם את החתונה, ושלמחרת אמורים בני הזוג לאסוף את הסרט. בקשתי לראות את הסרט, והוא הוקרן לפני. ממש בפתיחת הסרט, בעת קבלת הפנים, נראו בני המשפחה נכנסים לאולם, ובתקריב של המצלמה ניתן היה לראות בברור שהם עונדים את כל התכשיטים "האבודים".
חזרתי לבית המשפחה וגביתי מאבי המשפחה עדות מפורטת שבה תאר לי בפרוטרוט את התכשיטים, סימני הכר שלהם וערכם הסנטימנטאלי הרב. שאלתי אותו, "מדוע לא היו בבית באותו ערב? ומתי חזרו?", והוא השיב לי "שכל המשפחה הייתה בחתונה, כפי שהשכנה שלי ספרה לך כשבקרת אצלה", הדגיש. בקשתי שיאמר לי את שם החתן? לאחר שאמר, טפחתי על מצחי ואמרתי לו, "רגע אני מכיר את החתן אולי יש לך תמונה שלו?".
אבי המשפחה שמח שאני מכיר את בעלי השמחה וביקש מבנו להביא לו תמונות מהחתונה. כאשר הבן הביא מעטפה שבה היו תמונות הוצאתי את אחת התמונות המשותפות עם בעלי השמחה, שבה ניתן היה לראות בברור את כל התכשיטים "שנגנבו".
אבי המשפחה היה בהלם, חיוור ולבן כשלג, ואז התפרצה אשתו "אתה רואה, אמרתי לך שחברת הביטוח תעלה על זה". בעדות נוספת שגביתי, נמסר לי כי הרעיון הועלה על ידי זוג חברים שחזרו מחו"ל והתפארו כי כיסו את הוצאות הנסיעה בתביעה על אבדן תכשיטים למרות שלא נגנב מהם דבר.
קבלתי הצהרה משני בני הזוג כי יהיו מוכנים לשלם לחברת הביטוח את הוצאות השמאי ושכרי שלי. התברר לי כי "התובע", הוא בכיר בשרות המדינה ואשתו מנהלת מוסד חינוכי.
כעבור מספר שנים קראתי בעיתון על עובד מדינה בכיר אשר קיבל טובות הנאה ועומד נגדו כתב אישום. היו אלה כמובן מיודענו שלא למדו לקח. איך אמרו חכמינו "פעם גנב תמיד גנב".
כל הזכויות על סיפור החקירה, שייכות אל חוקר פרטי, אמיר אברמסון, בעל משרד חקירות אברמסון.
הפנייה למשרדי הגיעה למרבה הפתעה מסוכן ביטוח מכובד באזור הדרום. "שים לב", אמר, "לאחרונה גברו אצלנו התביעות מצדם של מבוטחים רבים אשר מתלוננים על אבדן תכשיטים בערך כספי רב. החלטנו לפנות אליך לבצע חקירה פרטית יסודית".
כאשר קבלתי את החומר ראיתי כי משפחה מאשקלון תובעת סכום כסף גדול על גנבת תכשיטים כגון: טבעת, עדיליונים, עגילים, גורמטים, ושעונים. פוליסת הביטוח שהייתה ברשותה כיסתה את כל הסיכונים והמשמעות היא שחברת הביטוח צריכה הייתה לפצות אותם על כל מקרי האובדן והגנבה.
בנסיבות המקרה צוין רק שהמשפחה נעדרה מהבית לשעות ספורות וכאשר חזרה מצאה כי אלמונים פרצו לביתם, נכנסו מבעד לדלת האחורית, הפכו את הבית, אולם, למרבה הפלא, פרט לקופסת התכשיטים לא נגנב דבר.
החלטתי לגשת לבית ולבדוק את השטח מקרוב. הבית היה סגור, נקשתי על דלת השכנה, ושאלתי אותה אם ראתה או שמעה משהו ביום האירוע. השכנה, אישה צעירה, אם חד הורית, ספרה לי שבלילה בו ארע המקרה, ישנה אצל ידיד ואינה יודעת דבר.
השכנה הזמינה אותי לביתה לשתות משהו קר ותוך כדי שיחה, סיפרה לי שבליל הפריצה, שכניה נסעו לחתונה של קרובי משפחה והיא אף נקבה בשם האולם ובשם בני הזוג שהתחתנו.
הודיתי לה ונגשתי לאולם שאת שמו מסרה. בשיחה עם בעל האולם ספרתי לו כי אני רוצה להינשא וחברים המליצו לי על צלם מצוין שצילם אצלו באירוע לא מזמן (התאריך שאמרתי לו, כמובן, היה התאריך בו אירעה הפריצה).
בעל האולם שיתף פעולה, הראה לי את האולם ואף נתן לי את כרטיסי הביקור של הצלם. סיכמנו שבהזדמנות הקרובה אביא את ארוסתי להתרשם. מייד לאחר מכן, ניגשתי לחנות הצילום ולהפתעתי פגשתי במקום חבר מהטירונות, העלינו חוויות משותפות, וכאשר שאל איך הגעתי אליו ספרתי לו כי יש איזה כנס מחזור ואני רוצה תמונה של מישהו מהאורחים שהיו בחתונה לצורך אלבום תמונות משותף.
חברי ציין כי הוא אישית צילם את החתונה, ושלמחרת אמורים בני הזוג לאסוף את הסרט. בקשתי לראות את הסרט, והוא הוקרן לפני. ממש בפתיחת הסרט, בעת קבלת הפנים, נראו בני המשפחה נכנסים לאולם, ובתקריב של המצלמה ניתן היה לראות בברור שהם עונדים את כל התכשיטים "האבודים".
חזרתי לבית המשפחה וגביתי מאבי המשפחה עדות מפורטת שבה תאר לי בפרוטרוט את התכשיטים, סימני הכר שלהם וערכם הסנטימנטאלי הרב. שאלתי אותו, "מדוע לא היו בבית באותו ערב? ומתי חזרו?", והוא השיב לי "שכל המשפחה הייתה בחתונה, כפי שהשכנה שלי ספרה לך כשבקרת אצלה", הדגיש. בקשתי שיאמר לי את שם החתן? לאחר שאמר, טפחתי על מצחי ואמרתי לו, "רגע אני מכיר את החתן אולי יש לך תמונה שלו?".
אבי המשפחה שמח שאני מכיר את בעלי השמחה וביקש מבנו להביא לו תמונות מהחתונה. כאשר הבן הביא מעטפה שבה היו תמונות הוצאתי את אחת התמונות המשותפות עם בעלי השמחה, שבה ניתן היה לראות בברור את כל התכשיטים "שנגנבו".
אבי המשפחה היה בהלם, חיוור ולבן כשלג, ואז התפרצה אשתו "אתה רואה, אמרתי לך שחברת הביטוח תעלה על זה". בעדות נוספת שגביתי, נמסר לי כי הרעיון הועלה על ידי זוג חברים שחזרו מחו"ל והתפארו כי כיסו את הוצאות הנסיעה בתביעה על אבדן תכשיטים למרות שלא נגנב מהם דבר.
קבלתי הצהרה משני בני הזוג כי יהיו מוכנים לשלם לחברת הביטוח את הוצאות השמאי ושכרי שלי. התברר לי כי "התובע", הוא בכיר בשרות המדינה ואשתו מנהלת מוסד חינוכי.
כעבור מספר שנים קראתי בעיתון על עובד מדינה בכיר אשר קיבל טובות הנאה ועומד נגדו כתב אישום. היו אלה כמובן מיודענו שלא למדו לקח. איך אמרו חכמינו "פעם גנב תמיד גנב".
כל הזכויות על סיפור החקירה, שייכות אל חוקר פרטי, אמיר אברמסון, בעל משרד חקירות אברמסון.
משרד חקירות אברמסון, הינו משרד חקירות פרטיות וותיק ומנוסה העוסק במתן שירותי מודיעין וחקירות במגוון נושאים: חקירות בגידותגירושין, חקירות כלכליות, ביצוע מעקבים וכן בדיקת פוליגרף. במשרד עובדים חוקרים פרטיים וותיקים בעלי שם בתחום.
